שלוש נשים מספרות על דייטים הגרועים ביותר שלהן

אחרי שהייתי בקשר זוגי במשך כמה שנים, בעצם שכחתי איך זה לצאת לדייטים עם גברים. לא רק שאני קצת חלודה אלא שאני מוצאת את עצמי על סף חרדה מכך שבזיכרון שלי הדייטים הם לא תמיד טיול בפארק. 

נכון, יש כאילו שממש יודעות ויודעים להנות מכל העניין הזה, לדעתי הרוב הגדול חושבים להפך. בשיחות עם חברות ברור לי שכולן עוברות מספר נפילות ענק בדרך.

סיפורי דייטים אנונימיים
שילחו לנו סיפורי דייטים משלכם

הדייט בו שברתי רגל – דייט התרד

היה לי ממש כיף במופע הפתוח עם דייט האוקייקיופיד שלי. עברנו מג'ין וטוניק לבירה כשהוא פתאום הופיע עם צ'ייסרים. חשבתי 'כן, למה לא?' אחלה מוזיקה, יופי של מזג אויר והבחור נראה ממש לא רע. 

אחרי המופע הלכנו לדירה שלו, ועשינו את מה שעשינו עד שנרדמנו בעלפון השכרות. בשעה 3:30 לפנות בוקר התעוררתי עם כאבים נוראיים בקרסול ולא יכולתי לדרוך. חשבתי שאולי שברתי אותו בריקודים בפארק , אולי בגלל שמישהו קפץ עליו כשרקדנו. 

חצי ישנה ועדיין שיכורה, קפצתי למטבח שלו והוצאתי מהמקפיא תרד קפוא. חזרתי למיטה, הנחתי את התרד על הקרסול שלי ונרדמתי מיד. למחרת בבוקר, מצאתי תרד בכל מקום. 

בסדינים, על הרצפה, במרווחים בין המיטה למזרון. הבחור הביט בי במבט שואל כמו גור כלבלבים. 

אפילו לא עניתי לו וברחתי משם מהר ככל האפשר, הוא אפילו לא עזר לי לרדת במדרגות. מרפאת חירום אישרה ששברתי את כף הרגל, ומעולם לא שמעתי מהדייט שלי. עינת, בת 27, תל אביב

הדייט שאכל מפית ואני כמעט והקאתי

הייתי בארוחת ערב עם גבר שפגשתי באינטרנט כשלפתע הוא התחיל להשתעל ולהשתנק ממש ברצינות. נתתי לו מים, הצעתי לו מפיות והמשכתי לשאול אותו אם הוא בסדר. 

רציתי לוודא שלא צריך להזמין אמבולנס או משהו כזה. בשלב הזה, אם הייתי הוא, הייתי כבר בשירותים. אך הוא המשיך לשבת שם ולהחנק ותוך כדי מפזר את הרוק שלו ושאריות מזון על כל השולחן ("ממש" סקסי ומגרה…). לאחר כמה דקות כאילו הוא סוף סוף עצר ושתה מעט מים. 

ואז… הוא פשוט התחיל לאכול שוב! הוא הסביר את החנק באומרו שאכל חלק מהמפית שלו. איך זה קורה? נחרדתי. 

משכתי את עצמי דרך ארוחת הערב, וכשיצאנו החוצה אמר שנהנה מאוד (באמת?) ואפילו ניסה לנשק אותי. ברחתי ממנו כשכל הדרך הביתה הרגשתי שאני עומדת להקיא.  מריה, בת 53, קרית מוצקין

הדייט שהזמין אותי להרוץ איתו

דיברתי עם הבחור באינטרנט במשך כמה שבועות, ולבסוף החלטנו לצאת לרוץ יחד בפארק הירקון. הוא אמר לי שהוא מתאמן לריצת הלילה של תל אביב. 

לבשתי בגד אימון חמוד ושלחתי לו תמונה שובבה כדי שיידע לזהות אותי. כשהופיע, במקום נעלי התעמלות ובגדי ריצה, הוא היה בג'ינס וחולצה מכופתרת. הוא רצה לשבת ולדבר, לא לרוץ. 

שכנעתי אותו להסתובב בפארק, אבל אחרי חצי 5 דקות הליכה , הוא החל להתלונן על כאבי רגליים ואמר שהוא שונא להזיע. כשעברנו ליד דוכן המזון, במה שעכשיו הפך לטיול, הוא אמר שהוא צמא מהמאמץ. 

האם הוא שלף את הארנק כדי לשלם עבור המים שלו? לא. כשהתברר שהוא מצפה ממני לשלם אפילו המוכר בדוכן מצא את עצמו קצת נבוך. 

השארתי את הדייט הספורטיבי שלי להסתובב לו בנמל תל אביב לבדו לפני שימשיך וישתמש בחשבון הבנק שלי. אולי תופתעו לשמוע שעוד באותו היום קיבלתי הודעת ווטסאפ שבו הוא מציע שנעשה זאת שוב – אלה, בת 29, תל אביב