לבגוד או לא לבגוד? זאת השאלה

יש כאלה שכבר במעמד החתונה יודעים שלא יהיו נאמנים לבת הזוג שלהם, כי כבר הספיקו לבגוד בה בטרם נישאו.

אבל הרוב רוצים ומאמינים שיצליחו להישאר נאמנים (ומאושרים) במשך כל החיים. בדיוק כמו שאנחנו רוצים להאמין שהנישואין הללו יחזיקו מעמד עד שהמוות יפריד בננו.

בפועל המציאות קצת מתעתעת בנו, והשגרה והילדים שנוספים למשוואה, קצת מערערים אותנו.

הסקס בנישואין הולך ונהיה שגרתי ומהיר, כאילו לצאת ידי חובה, הטרדות של היום יום פוגעים בספונטניות… אבל הלב והראש עדיין משתוקקים למשהו חדש, להיסחף בהתרגשויות ומסרבים לקבל שכך יהיה מעתה ועד עולם! האמנם?

אז בהתחלה עדיין מנסים לשמור אמונים, מסתפקים במה שיש לבת הזוג להציע ואולי מתבלים קצת בסרטונים מהרשת… אבל כמה אפשר? 30 שנה ככה?

אפשר ללכת לטיפול מיני, ובאמת ישנם סיפורי הצלחה וחיי המין שוב חוזרים לפרוח ולהדליק את שני הצדדים.

יש אפשרות נועזת ונדירה יותר, שמגיעים ביחד להחלטה של "נישואין פתוחים" ואז הכל מותר ובמקביל נשארים ביחד. זה נפוץ כשלא רוצים לפרק את החבילה בגלל הילדים או הרכוש ובני הזוג חופשיים מאד.

אבל הפתרון הכי נפוץ – רומן מהצד, עם כל הסכנות שלו ונקיפות המצפון הנלוות לו.

אז איך התחיל הרומן שלי?

הרומן שלי, שהתחיל מבלי שהתכוונתי בכלל, הכניס המון גיוון ופילפל גם לחיי המין בבית. אני חייב לומר שזה באמת עשה רק טוב.

הסקס עם האישה התחיל להיות תדיר יותר ואני מאד משקיע בכל אקט. עם המאהבת אני נפגש בערך פעם בשבוע באיזה מלון דירות, שם אנחנו מממשים את כל החלומות והפנטזיות של שנינו. גם היא נשואה ובמצב דומה לשלי.

חזרתי להתאמן, חזרתי לאהוב את עצמי ולהרגיש שוב גבר מושך. אני חייב לומר שזו היתה ההחלטה הכי טובה שלי, עם כל האבסורד ועם כל הביקורתיות. אבל אני יודע בוודאות שזה פשוט הציל לי את חיי הנישואין.

עכשיו אני יכול להמשיך "להחזיק מעמד" שנים ואף עשרות שנים מבלי לפרק את התא המשפחתי.

ולגבי המצפון?

בהתחלה הציק לי, הרגשתי שאני פוגע באישתי, אבל יודע שבעל מתוסכל ואולי אף גירושין, היו פוגעים בה הרבה יותר. וכשאני שלם עם עצמי, מאושר ומסופק (בעיקר מינית) אני יכול להתפנות לכל שאר החובות של החיים, מבלי להרגיש שמפסיד או מפספס משהו.

כך שאולי זה יישמע לא חינוכי, אבל אני בהחלט ממליץ לכם לנסות, אם הגעתם לשלב התסכול והייאוש, אז זה הפתרון האידיאלי, החיים פתאום יפים יותר והדשא שלי הכי הכי ירוק!

מאת: שובב אנונימי!